המיצב המרהיב שיצרה המעצבת שירה קרליבך נתלה על תקרת המרכז לחינוך סביבתי בחודש אוגוסט 2024 והוא מתפרש על כ-400 מ"ר. שירה היא מעצבת ואומנית, בוגרת תואר ראשון בעיצוב תעשייתי, באקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל" בירושלים וסטודנטית לתואר שני באוניברסיטת חיפה. שירה יוצרת ופועלת בתווך שבין עיצוב אובייקטים לסביבה הביתית ובין יצירת עבודות ייחודיות לחללי מסחר וחללים אחרים.
חווית השלווה ותחושת הנינוחות העולות בנו בחוף הים, למראה קו האופק השקט, וסירות המפרש המפליגות ברוגע לאורכו, מוכרת לכולנו. אך מתחת לפני הים, באזורים הסמויים מן העין, רוחשים זרמים, מערבולות וסכנות נסתרות. "קווי האופק" היא יצירה המגשרת בין שני המימדים האלו לכדי מבט אחד - מעל פני המים ומתחת לפני המים.
סירות המפרש מייצגות את תרבות הצריכה ואת השפעתה על חיינו כפרטים וכחברה. קו המים מעליו שטות הסירות המפרש מקביל לשפע, לסיפוק ולנחת הנחווים בתהליך הצריכה. השקים הקשורים כמשקולות על כל סירה הם החומרים והפסולת שנוצרים כתוצאה מתהליכי הייצור, הרגלי השימוש וההשלכה. שהרי מאחורי כל מוצר צריכה ישנו עולם תוכן ותעשיה שלמה של חומרי גלם, דלקים, שעות עבודה, ושאריות שקשורות בו. שקי הפסולת הם הזרמים והמערבולות המאיימים עלינו כחברה, וגורמים לתחושת החופש להיות מדומיינת.
בחלל המרכז מוצבות עשר סירות מפרש כאשר כל אחת מהן מספרת סיפור של עולם תוכן שונה: תעשיית האופנה, משלוחים, קניות, אוכל, חקלאות, ימי הולדת ואירועים, ניקיון היגיינה וקוסמטיקה, תעשיית הבניה, פנאי, מחנאות, וסירה אחת המוקדשת לכל מה שאוחסן ונותר בפינות חיינו ללא שימוש. כל סירה מותקנת על חבל אחד שמותח אותה מעלה ומאפשר לה לשוט בתנועות סיבוביות קלות הממחישות את הסחרור סביב תרבות הצריכה וכמות הפסולת שהיא מייצרת.
קו האופק הוא קריאת כיוון. על כל אחד ואחת מאיתנו לשאול - לאן הלאה? היכן אני ביחס לקו האופק המדומיין? האם אבחר להפליג בעיניים עצומות ולהיגרר לאופק שאליו יוליכו הזרמים או אאמץ נקודת מבט חדשה וממנה אפליג לעבר אופק חדש?
