הבגדים שלגופנו מילאו מאז ומעולם תפקיד חשוב הן כהגנה וכיסוי לגוף והן בהגדרת הזהות שלנו. המהפכה התעשייתית שינתה את עולם האופנה ומתחום של בעלי מלאכה הוא הפך לתעשיית ענק המייצרת פריטי לבוש, הנעלה וקישוט שלרובם כבר אין תפקיד חיוני לקיומנו, אך יש להם תפקיד חשוב בהגדרתנו וזהותנו. הבחירות הצרכניות שלנו בתחום האופנה משפיעות במעגלים נרחבים ורחוקים, והן בעלות השלכות חמורות ומעמיקות על מערכות אקולוגיות שלמות. התערוכה מזמינה לתנועה אל החוט, אבן הבניין של עולם הטקסטיל ואל פרימה של שכבות הבגד. זוהי תנועה של התקלפות עד הבסיס, התפוררות, זיקוק ודקיקות, כאשר "עם החוט המתפורר ונפרם מהבגד מתפוררות המשמעויות והזהויות הנובעות ממנו" (לונה נילסן). המעבר מבד לחוט מזמן חשיפה, רגישות גבוהה, ויציאה אל תנועה עדינה ושברירית למראה. לאחר גזירת הבד והפרימה המאסיבית נותרת תכונתו הבסיסית של החוט – קלילותו, יכולתו להשתנות ולהיטוות מחדש לכדי משהו אחר. כך נפתחת בפנינו אפשרות ללידה מחודשת, לבריאה "ומתגלות אפשרויות לרבדים חדשים וחיבורים מפתיעים, הממחישים כיצד הישן אינו רק המשך, אלא גם מקור החיות והעומק של החדש" (גילי אבישר). "הרקמה היא מדיטציה, מסע פנימי בו אני מתרגם מחשבות ורגשות לתפרים" (רוסלו שמריה). היכרות עם החוט מביאה עמה חופש בחירה: למה להיטוות? כיצד להביא לידי ביטוי את עצמי הייחודי? לרגע ניתן לזהות את עצמנו לכודים/ות בדילמת הבגד, בתהייה – האם הלבוש הוא זה שמדגיש את הייחודיות שלנו, או דווקא היעדרו? אפשר לקרוא את המיצב כביטוי לחיים המורכבים ,המבולבלים והעמוסים במיוחד בתקופה זו, וברמה העמוקה ביותר – כמסע הנשמה העוברת גלגולים אינסופיים (יעל יערי). הבגד שלנו הוא הזדמנות ללמידה והתפתחות. מתוך היכרות עם דרכי הייצור וההשלכה של פריטי הלבוש שאהבנו, רכשנו, לבשנו, ואז השלכנו נוכל לטוות את עצמנו כחלק מהעולם והסביבה, ולהפוך לגורם מיטיב, התורם לשגשוגן של מערכות אקולוגיות וחברתיות.
אמנים משתתפים: ניר אוחיון - (אי)נעל החוט | גילי אבישר - לשון שחורה | יעל יערי - גלגולים/ טוטם זר | רוסלו שמריה - ירח Moon / תא Cell | לונה נילסן - חוט למחשבה | ניסן שור - בעור חדש עיצוב חזותי:סטודיו רותי קנטור צילום: אמנון האס